<h1>ספר החינוך מצוה תקס"א</h1>
<h2>דף עד:</h2>
שלא נתחתן עם הזכרים מבני עמון ומואב לעולם ואפילו אחר שיתגיירו, שנאמר [דברים כ"ג] לא יבא עמוני ומואבי בקהל יי' וגו' עד עולם. משרשי המצוה מה שמפורש בפרשה, על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וגו' ואשר שכר עליך וגומר, והודיענו הכתוב מזה גודל מעלת גמילות חסדים והרחקת מדת הנבלה והכילות, ועל כן צונו לקבוע שנאה עמהם שהשחיתו והתעיבו להראות תכלית רשעם ונבלותם שלא להקדים אפילו בלחם ובמים קהל גדול עייפי דרך העוברים בגבולם, ואשר שכרו עליהם מואב את בלעם לקללם, ואף על פי שמצריים שעבדו בנו וצערונו זמן רב לא נתרחקנו מהם כי אם עד דור שלישי, וידענו בזה שיפה לו לאדם לעשות כמה חטאים ולא נבלה אחת גדולה, כי בהסכמתו בעשיית הנבלה המכוערת ולא יחשו לגלות דעתו ובושתו נגד עמים רבים מראה בזה רוע מזגו ותכלית פחיתותו, וכי אין בו עוד תקנה להכשיר עצמו ולהטיב מעשהו ונתחזק עוותו עד שלא יוכל לתקון, ואיש כמהו איננו ראוי להתערב בעם הקודש המבורך. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [יבמות ע"ו ע"ב] שהזכרים דוקא מבני עמון ומואב הם ובניהם עד עולם הוא שאסורין לבא בקהל, אבל הנקבות מותרות מיד שתתגיירנה, ואמרו בטעם זה לפי שהאיש דרכו לקדם אבל לא הנקבות, כלומר שהן לא היתה ידן בנבלה כשלא קדמו ישראל בלחם ובמים שאין דרך האשה לצאת, והאל לא יעות משפט לענוש האשה בשביל נבלת האיש, חלילה לאל מרשע. ויתר פרטיה מבוארים בפרק שמיני מן יבמות סוף קדושין. ואיסור זה היה נוהג קודם שעלה סנחריב מלך אשור על ירושלים והגלה את ישראל וגם בלבל כל האומות וערבן זה בזה שהוא מלך על כל העולם, אבל אחר שבלבל סנחריב העולם ונתערבו בני עמון ומואב עם שאר אומות העולם הותרו הכל מיד שנתגיירו, שחזקה היא שכל הפורש ובא להתגייר שהוא פורש משאר האומות שהן רוב כנגד בני עמון ומואב וכנגד מצריים ואדומיים שנאסרו גם כן כמו שנכתוב בהן בסמוך [מצות תקס"ג—ד'] בעזרת השם, ולפיכך כל שיתגייר בזמן הזה אין לנו לחקור עליו כלל אי מזה עם הוא אלא מותר מיד מאי זה עם שיהיה.
